הטיול לנפאל היה הגשמת חלום קטנה. את הטיול אחרי צבא, עשינו לאוסטרליה וניו-זילנד ואמרנו שנחזור מתישהו למזרח… עברו כמה שנים (וארבע בנות קטנות שגדלו בינתיים) והחלטנו לנסוע לטייל בנפאל, מדינה שאני תמיד רציתי לבקר בה. אז ארגנו לנו שבועיים של חופש, בין מלחמה אחת לשנייה ויצאנו לטיול. בגלל מגבלות של זמן, בחרנו בטרק של 6 ימים – האגמים הקפואים – ושבוע נוסף של מנוחה בעיירת החוף פוקארה.
נחתנו בקטמנדו בלילה ונסענו במונית למלון (טיפ ראשון: מומלץ לברר מראש עלויות נסיעה למלון ולהתמקח עם הנהג). בחרנו לקחת מלון ברמה טובה יחסית (פינוק אחרי טיסה ארוכה), ולאחר ארוחת בוקר יצאנו לראות את קטמנדו. מודה, שבתור אחת שטיילה בעיקר באירופה, קטמנדו הפתיעה, עם הרעש, כמויות של קטנועים שנוסעים בלי סדר וצופרים בלי הפסקה, הלכלוך, הצפיפות ועוד… לקח לי רגע כדי להתעשת ולהבין שזה אחר… ואז להתחיל ליהנות.
את הטיול תכננו מראש ולכן, לאחר סיבוב קצר בעיר, הגענו לסוכנות של "שלום טרקס" (יש עוד סוכנות שנקראת סויסה, שגם מוכרת לישראלים ונמצאת לא רחוק משם).
היתרון בשימוש בסוכנות מקומית הוא שזה מאפשר לך לסגור את כל הפרטים הסופיים של הטיול שם (מעבר לזה שהזמנו פורטר מהם מראש) – התייעצנו איתם וחילקנו את הטיול לפי ימים על גבי מפה. ביקשנו מהם עוד בארץ פורטר דובר אנגלית והזמנו דרכם שם ג'יפ שייקח אותנו מהמלון לתחילת המסלול (ניתן להגיע באוטובוס מקומי, אנחנו בחרנו שלא), וגם ג'יפ שייקח אותנו מסוף המסלול לפוקארה. את הכל שילמנו במקום וגם המרנו כסף להמשך הדרך. הם היו אדיבים, יעילים וענו על כל השאלות. הסוכנות קטנה ועמוסה בהרבה ישראלים וזה נחמד. מומלץ בחום.
לאחר שסגרנו את כל הפרטים, השתמשנו בטיפ נוסף ממטיילים והלכנו לקנות ציוד לטיול בחנות מקומית, ששוב, הייתה המלאה בצעירים שקנו ציוד לטיול ("Goreto Gear Traders"). האווירה בחנות טובה, השירות אדיב ואמין ומחיר הבגדים זול משמעותית לישראל, כך ששווה להצטייד במכנסיים, חולצות, מעילים, כובעים, מקלות הליכה וכד'.
למחרת בבוקר, אסף אותנו הג'יפ ונסענו למסלול. מאחר שאין ברוב נפאל כבישים סלולים, הדרך הייתה ארוכה (6 שעות) עד Dhunche , שבסופן התחלנו את הצעידה. לאחר שעתיים טיפוס במעלה ההר, הגענו לנקודה הראשונה. היה חשוב לנו להתחיל בהליכה באותו היום של הנסיעה מכיוון שגם הרווחנו גובה וגם קצת הורדנו אבק ונכנסנו למוד של הליכה.
לאורך המסלול יש כפרים שבהם ניתן להשכיר חדר ולאכול מהאוכל המקומי. התנאים בסיסים ביותר: שירותים "בול-פגיעה", מקלחת של מים קרים עם דלי ומיטה… אבל, זה חלק מהחוויה ולכן למרות השוק הראשוני, היה לנו כיף.
את הטרק של האגמים הקפואים אפשר לעשות הלוך חזור עד הנקודה הכי גבוהה, או לחילופין להאריך בכמה ימים ולצאת בצד השני ומשם לקטמנדו. אנחנו בחרנו בהלוך חזור מכיוון שזה אפשר לנו להתקרב לתחנה הבאה של פוקרה.
בחלוקה ובתכנון של הימים צריך לקחת בחשבון כמה פרמטרים. הפרמטר הכי חשוב הוא גובה ומחלת גבהים. מכיוון שהטרק הוא בגבהים גבוהים שבהם האוויר דליל, יש חשיבות להסתגלות איטית של הגוף כדי להמנע ככל האפשר ממחלת גבהים שיכולה במינימום להרוס את הטיול ובמקסימום מסכנת חיים.
הסכנה של מחלת גבהים מתחילה מגובה מסויים ולכן מומלץ בתכנון לעלות מדי יום כמה מאות מטרים בגובה ולא בצורה חדה. אנחנו בחרנו לקחת כדורים למניעת מחלת גבהים שהוכיחו את עצמם וראינו בדרך מטיילים אחרים שסבלו ממחלת גבהים והיה צורך לפנות אותם.
הפרמטר הנוסף הוא הזמן שיש לכם. אם אתם מוגבלים בזמן, אז צריך למצוא את הבאלאנס בין כמות הימים שיש לכם לבין הגובה שאתם עולים כל יום. בתכנון מול הסוכנות המקומית הם שינו לנו חלק מהתוכנית המקורית שהכנו בארץ והם אמרו לנו שאנחנו צריכים ללון במקומות שונים משתכננו. אנחנו בחרנו לשמוע להם, מכיוון שיש להם ניסיון של שנים והפורטרים עושים את המסלולים הללו עשרות פעמים.
הפרמטר הנוסף הוא הציוד ופורטרים. יש פורטרים שמדברים אנגלית והם מגדירים את עצמם כפורטר-מדריך. בתכלס זה פורטר שקל יותר לתקשר איתו והוא יותר מגדיל ראש מפורטר רגיל שהוא בדרך כלל סוג של סבל. לדעתנו, המחיר האפסי שבפער בין שתי האופציות, שווה לקחת פורטר-מדריך. הפורטר לוקח תיק עם מגבלה של משקל מסויים. הם ממש מקפידים על המשקל ושקלו לנו את התיק שהוא סוחב לפני היציאה. בסופו של דבר, במהלך הטיול יצא לנו להוריד מהפורטר משקל מכיוון שראינו שקשה לו… אבל ייתכן שפשוט נפלנו על אחד שהוא קצת פחות חזק.
לגבי הלינה במהלך המסלול. ככל שעולים בגובה הבקתות היו יותר ויותר פשוטות (תחשבו שכדי לבנות אותם היו צריכים להעלות קרשים וחומרי בניה) אבל הפורטר שלנו השיג בכל מני קומבינות בדרך כלל מקומות לינה סבירים בשבילנו, כאשר הוא הזמין כל יום את מקום הלינה ליום שאחריו.
ולסיום הפרמטרים – ציוד ומשקל. כמו שאומרים תמיד, אתם תרגישו במסלול כל ק"ג של ציוד מיותר שלקחתם. בטרקים כאלה, בדרך כלל אפשר להסתדר עם ציוד מועט יחסית, מכיוון שהאוכל והמים מגיעים מהבקתות. אבל, אל תשכחו שבגבהים הללו (הגענו ל-4600 מ') קר מאד מאד מאד. אנחנו לקחנו איתנו שקי שינה מחממים ולא הסתמכנו על השמיכות (או נקיון השמיכות) שסיפקו לנו. בבקתה הגבוהה ביותר שהיינו בה, השתמשנו בשקית מילוט שהבאנו מהארץ שעטפה את השק שינה ועדיין לגילית היה קצת קר.
את החלק השני של החופשה שלנו עשינו בעיירה שנקראת פוקרה שנמצאת מסביב לאגם. מדובר בעיירה שיש בה ניסיון לווייב קצת שונה של תיירים, מסעדות ואטרקציות. אחת האטרקציות הידועות היא מצנחי רחיפה שיורדים מההר לכיוון העמק. אטרקציה נוספת היא טיולי ראפטינג שאפשר להזמין בסוכנויות מקומיות בפוקרה. אנחנו עשינו טיול ראפטינג של יום שהיה פחות אתגרי ממה שהכרנו או דמיינו, אבל עדיין היה נחמד.
יש בעיירה הרבה מסעדות ופוגשים מלא מטיילים ישראלים צעירים שזאת אחת מהתחנות שלהם בטיול הגדול במזרח. יש גם כמה מסלולי טיולים ואפשר לשכור סירה שלוקחת אותך לנקודה אחרת באגם שבה מתחיל מסלול הליכה לראש ההר והמקדש. מומלץ.
לגבי לינה, אנחנו החלטנו עוד בארץ שהטיול יתחלק לשני חלקים, טרק וחופשה. בפוקרה בחרנו את אחד המלונות הכי יקרים שמצאנו (עדיין מחיר יותר זול ממה שהיינו משלמים בארץ למלון ממוצע). המלון ממוקם כ-10 דקות נסיעה מהמרכז בתוך יער ולדעתנו הוא פשוט מדהים. המלון נקרא: Dorje's Resort and Spa ואני אצטרף כמה תמונות רק שתבינו…
לסיכום… איך אפשר לסכם כזאת חופשה. היה פשוט מושלם. יש בנפאל משהו מיוחד שלא פגשנו במקומות אחרים. יש בה טבע מטורף עם אין ספור מסלולי טיולים ויש בה אוטנטיות של מדינה פרימיטיבית עדיין שמתחילה לפתוח את עצמה יותר ויותר לעולם עם ספוטים במחירים נמוכים שמאפשרים חופשה רגועה ושקטה. חזרנו שלווים ומלאים…
גלריית תמונות
16 תמונות
